כולם מותנים על ידי הכאב שלהם
פעם הייתי משוכנע שכל העולם נגדי. כך לימדו אותי מוריי ומפקדיי ומנהיגיי וחכמי מולדתי והמורשת שלי ואפילו פירושי התורה שלי.
כולם ללא יוצא מין הכלל בחד-משמעיות שאינה משתמעת לשתי פנים הטיחו בי בבטחה חסרת מעצורים שכל העולם נגדי ועלי ללמוד להתגונן ולהתקיף ולהלחם כל עוד נפשי בי נגד מי שנגדי, שזה כל העולם!
ואז, יום אחד, בעודי מעמיק בלימודי "קורס בניסים", זימנתי את הורי לפגישה. רציתי לסלוח להם על כל הטראומות שהם גרמו לי!!! זה היה הריב הגדול ביותר שרבנו אי-פעם.
"איזה טראומות לכל הרוחות, על מה אתה מדבר".
השכנים של הוריי היו על סף להזעיק את המשטרה מרוב הצעקות שעלו מבית הוריי.
יצאתי זועם וחסר אונים מהבית כשבטני מתהפכת ועיניי לא רואות דבר ונהגתי את מכוניתי לאורך כביש החוף בואך תל אביב. ליד עתלית פניתי ימינה ועצרתי על שפת הים.
היום היה סגרירי למדי, ממטרים פזורים ורוח זלעפות קידמו את פני בצעדי על החול הרטוב אל עבר המים. פשטתי מעלי את כל הבגדים והתיישבתי עירום כביום היוולדי על החול. שילבתי רגליי ועצמתי עיניי, כף יד בתוך השניה, ולא נעתי.
הרוח הכתה בי בעוז. הגשם הרטיב אותי והצטרף אל נתזי הגלים המתנפצים על החוף.
ישבתי בשקט עצום. כל תשומת ליבי מכוונת אל הזעם המחלחל המעכל המכרית.
והרוח, כמו התזת חול על מתכת כדי לקלוף צבע, כך התיזה בעוצמה רבה את החול עלי. מסירה שכבה אחר שכבה מגופי האנרגיה שלי, מפשיטה אותי מכל מגננה, מכל שריון, מכל מסיכה.
ישבתי עירום בגופי, בנפשי וברוחי.
ואז זה עלה. כמו מתוך תהום עמוקה, עלתה התובנה - הוריי לא עשו לי מעולם טראומה. אחת לא. ולא, זה לא אומר שלא חוויתי מהם טראומות, זה רק אומר שהם מעולם לא עשו לי.
בתוך הבנת העולם שבו הם חיים, מתוך מה שידעו, הם עשו כמיטב יכולתם, לחיות, לשרוד, להתקיים. בתוך זה קרה לעיתים שנפגעתי. לא כי רצו לפגוע בי, פשוט הייתי שם עם חולשתי, עם פגיעותי, עם אמוני, ונפגעתי.
הם לא ידעו זאת. פשוט כי לא התכוונו שאפגע.
והבנתי עוד דבר עצום ורב משמעות (תוך שהרוח לא מרפה לרגע) בכל העולם כולו, אין אדם אחד שרוצה לפגוע בי. אחד! אתם ודאי מרימים גבה עכשיו - לא רוצים לפגוע בו? ההה תמים, שוטה. מה כל העולם הסובב אותו?
אז הסכיתו אחיי - בכל העולם כולו אין אדם אחד שרוצה לפגוע בי! (אני כבר יכול לחוש את מבטי הבוז החומל אם במקרה מחר מישהו יכנס בי עם המכונית שלו, או טיל מלבנו יפול על יד הבית שלי). אתם משוחררים מכך. עדיין אומר שאין איש שרוצה לפגוע בי.
כולם מופעלים ומותנים על ידי הכאב שלהם, כולם רוצים להקהות את הכאב הזה וכולם פועלים לשם כך ולטובתם עצמם!
לעיתים אני שם, בדיוק בדרך של אותו אדם שפועל לטובת עצמו, על מנת להקהות את הכאב שלו, ואז אני יכול להיפגע, פשוט הייתי שם. לא כי הוא רצה לפגוע בי אלא כי פעולתו לטובת עצמו והיותי שם התנגשו.
כאשר אני רואה אדם עושה עוול כלשהו, אני מנסה לבחון איזה כאב מפעיל אותו, ואיך האדם שמולו מתנגש עם הצורך של אותו אדם להקהות את הכאב הזה.
יותר ויותר אני מצליח לראות זאת. זהו פרס שאי אפשר להעריך את ערכו, שזכיתי בו.
אני אדם חופשי. חופשי במובן העמוק ביותר והרחב ביותר של המילה. אין בעולם כולו אדם שרוצה לפגוע בי. אין אומה או עם או מדינה או מוסד שרוצים לפגוע בי. אם זה לא חופש, איני יודע חופש מהו.
סלחתי להוריי על כל הטראומות, זה היה כל כך קל אחרי אותו יום. מתוך כך הם התרככו בלי לדעת למה. מתוך כך שנות חייהם האחרונות היו כל כך יותר יפות, שלמות ורגועות. גם אליהם חילחל החופש הזה.
היום אני מלמד את החופש הזה, את הסליחה הזו. אני קורא לכל אחד ללמוד זאת.
אני יודע שאם יהיו כמה אלפי אנשים בלבד שיהנו מהחופש המופלא הזה של הידיעה שאין אף אחד שרוצה לפגוע בהם, יתקיים שלום בעולם הזה. כמה אלפים בודדים.
"אלוהים איננו אלא אהבה
ולכן גם אני כך".
שלוש מורותיי הדגולות לסליחה.
